תמיד אהבתי לכתוב. לעצמי ולאחרים. כתבתי על עצמי, כתבתי על שסובבים אותי, על אלו שהתקרבו ואלו שנותרו רחוקים. בסיפורים הבאים יש המון מהמציאות אבל גם הרבה מהדמיון. כל קשר לדמויות בחיי הגיוני אבל גם מיקרי בהחלט…
מזוודה או תרמיל? עם גלגלים או בלי? בכל זאת ארזתי לא מעט לסופ״ש הארוך הזה בסיני, למרות המלצת האתר לארוז רק בגד ים וספרים הצלחתי כהרגלי למלא תיק רציני. אז מצאתי במחסן תיק נשיאה גדול עם גלגלים שיהיה על בטוח. דחפתי הכל: בגדים, חטיפים, ספרים, תיק כלי רחצה גדול ועוד את כל הדברים שהתלבטתי לגביהם. ארזתי אפילו …
23:00 בלילה. היציאה הרגילה לסיבוב הקצר עם הכלב. בשבועיים האחרונים נוסף הרבה מתח לטיולים האלו. החושך שחור יותר, השקט שקט יותר. כל שער שנפתח ברחוב, כל חתול שמגיח, כל צעד שמפתיע, מקפיצים אותי. גם הראיה התחדדה. פנס מכונית שנדלק, צללית שמופיעה, מכניסים אותי לדריכות שיא. היד מחזיקה בשלף במפתח, מוכנה או שלא, להגן או לתקוף. …
אופק נראה מוזר כל הבוקר. הוא ישב בפינת המשפחה בוהה בקלפי הפוקימון שלו. כמעט שלא הרים את העיניים מהם. הוא ידע שאמא שלו עוד מעט תחפש את השרשרת ואת השעון שלה במגירה כדי לענוד אותם, כמו כל בוקר לפני שהיא יוצאת לעבודה. רק שהיום היא לא תמצא שם את השרשרת. כשבן היה אצלו אתמול ונתקל …
בכל פעם שסוזי משקרת השיר של דן תורן "ושוב השקר הזה" מתחיל להתנגן! בפעם הראשונה שזה קרה היא חשבה שזה מיקרי. בפעם השניה כבר חשבה לעצמה שזה צירוף מקרים מוזר. בפעם השלישית ובאלו שאחריה כבר ידעה. ידעה שיש מישהו או משהו בעולם הזה ששם לב לכל מה שהיא עושה ואומרת ומסמן לה עם השיר שהנה …
האמת היא שאני נראית האדם הכי מאוזן שתפגשו. ובעצם עד לאחרונה גם אני האמנתי בכך. תמיד אמרו לי שאני כ"כ רגועה ובשליטה ובטח אף פעם לא מתעצבנת. וגם קולית כזאת, עושה מלא דברים מגניבים, מתקתקת עבודה, מתקדמת, ילדים, בעל, מג'נגלת יפה בקיצור. לכן זה היה בסה"כ הגיוני כשלקחתי על עצמי בשבוע שעבר עוד משימה בעמותת …
הייתה שבת של גשם. זה די מבאס אחרי שבוע שימשי שצריך לעבוד בו לבלות סגורים בבית בשבת. להאבק נגד הילדים והמסכים ונגד עצמי שרק רוצה לשקוע באיזה ספר ופאק על הכל. אייל מצידו מרגיש בשיאו ביום כזה. אין שום סיבה לצאת מהבית. הוא יכול לשבת על הכורסה האדומה שלו, לעשן לו ולהתבודד עם המסך או …
"אני לא מאמינה שהוא חיטט לי בטלפון" אמרתי לגלי. "הוא זה שמסתיר דברים ורוקח מאחרי מזימות ובסוף אני זאת שבודקים אותה?" הרגשתי איך הדם עולה לי לראש, הרגל התנדנדנה בעצבים מתחת לשולחן ועוד שניה אני מתפוצצת. "רניתוש, את חייבת להרגע" שמעתי את גלי אומרת לי. "אולי עשית משהו והוא חושד? או אולי סתם חיפש אצלך …
הכל התחיל כשהגעתי לנקודת המפגש שלנו בשוק הכרמל. חיפשתי אותו לפי התאור שנתן לי יומיים קודם בשיחת הטלפון שלנו: שמנמן, נמוך, יחבוש כובע מצחיה כחול וחולצה של מכבי. אני אמרתי לו שיהיה לו הכי קל לזהות אותי:"חפש את האשה הכי גבוהה בשוק. זאת אני. והוספתי גם שאחבוש כובע קש רחב שולים עם סרט שחור. נפגש …
זה התחיל כעוד אימון ריצה סטנדרטי של תקופת הסגר האחרונה. ריצה בטווח של 100 מטר קוראים לזה. מקיפה את הבלוק השכונתי בפעם המי יודע כמה והנה פתאום משום מקום קופץ עלי קוקר ספנייל, קטן ועצבני ונושך אותי ברגל. ביס טוב כזה, עם הרבה שיניים. מיד אחרי שמסיר את אחיזתו ממני, מוצאת את עצמי, כמעט באוטומט, …