הייתה שבת של גשם. זה די מבאס אחרי שבוע שימשי שצריך לעבוד בו לבלות סגורים בבית בשבת. להאבק נגד הילדים והמסכים ונגד עצמי שרק רוצה לשקוע באיזה ספר ופאק על הכל.
אייל מצידו מרגיש בשיאו ביום כזה. אין שום סיבה לצאת מהבית. הוא יכול לשבת על הכורסה האדומה שלו, לעשן לו ולהתבודד עם המסך או הספר עד אין סוף.
שניה לפני שהשתגעתי שלחתי ווטסאפ לגלי: "אחותי, הצלה, צריכה אוויר. אולי נעשה הליכה בפארק וגם יש לי עדכון חשוב".
20 שניות עברו ומגיעה סדרת אימוג'ים ארוכה: ליייק, omg, חיבוק ומיליון סימני שאלה מלווים ב"מה גילית".
עוד חצי שעה חולפת ונפגשנו בפארק. מזל שאת זה עוד אפשר לעשות. גם הגשם מפסיק קצת כאילו מרחם עלינו ונותן לנו לצעוד בלי הפרעה.
"קיצר, יצאתי פיתה", אני אומרת לה.
"אחרי שהבלש התותח שלי לא מצא כלום על אייל ואני כבר חשבתי שהתחלתי להזות, אתמול אייל בא אלי וסיפר לי על הזדמנות נדלנית שבודק אותה בשבילנו כבר כמה שבועות ושלא רצה לספר לי עד שיוודא שהיא באמת רלוונטית. נפלה לי הלסת אבל ניסיתי להראות כאילו כלום לא קרה וזאת איזה הפתעה נעימה. אייל המשיך ותאר את הבדיקות שעשה עם איזה עורך דין כי הנכס עבר עיקול אבל בגדול, הוא אומר לי, אנחנו יכולים ממש להשתדרג עכשיו. אפילו מצאתי קונה לבית שלנו."
"וואו" אמרה לי גלי. "איזה קטע מטורף."
"ומה עכשיו? מה אמרת לו?"
"דיברנו על הפרטים, שזאת נשמעת הזדמנות מעולה. אבל כל הזמן חשבתי לי על הסרט שהרצתי לי בראש בזמן שאייל עסק לו במשימה הסודית הזאת. מה זה אומר עליו, ועלי, ועלינו. נסיתי למצוא חורים בסיפור אבל לא מצאתי. בסוף אמרתי לו שזה נשמע ממש טוב ושנראה לי שאפשר להתקדם."
"יופי", אמרה גלי. "כלומר נראה לי שיופי. זה מה שרצית? בסה"כ אין דרמות, אין פיצוץ, אין משימה סודית או תוכנית זדונית לרושש אותך. סתם התנהלות ילדותית ומטופשת, לא?"
"כן, נראה לי שזה די מסכם את המצב. ואני כבר ראיתי חמישה צעדים קדימה איך החיים שלי יראו. צריכה קצת להרגע עכשיו מכל הסאגה הזאת. סה"כ כנראה שרצה לעשות לי פה איזה הפתעה נעימה".
נפרדתי מגלי אחרי שהשלמנו את הסיבוב בפארק. התחבקנו (זין על הקורונה כבר אמרתי?) וקבענו שננסה לגנוב קפה בים השבוע כשהגשם יעזוב אותנו.
נכנסתי הבייתה עם חיוך על הפנים. באמת רנית, אמרתי לעצמי, את רואה יותר מדי סרטים. נכנסתי למטבח ושמעתי את אייל מהמרתף מדבר בטלפון.
"כן, היא קנתה את זה." הוא אמר. "נראה לי שהיא לא חושדת בכלום."
ואז הייתה שתיקה והילדים פתאום קפצו עלי.
