אז רגע לפני החזל"ש, ככה במטוס בדרך לארץ, שניה לפני שנכנסים שוב לטרוף היומיומי מנסה לסכם לעצמי 3 שבועות בתאילנד
בנגקוק- צאנג מאי- פאי- קראבי- קופיפי- פוקט-בנגקוק. סיבוב לא קל למרות שניסינו ללמוד מלקחי שנה שעברה ולעשות מסלול יותר רגוע עם פחות דילוגים..אבל יש ככ הרבה מה לראות ולחוות פה שבכל זאת ניסינו כמה שיותר…
אז כמה נקודות/ תובנות/ הרהורים לסיום:
1. תאילנד היא באמת ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות. סוג של גן עדן. מתקדמת ואותנטית, יוקרתית וענייה. עם נופים מגוונים ומדהימים, אנשים מקסימים, אוכל טעים( וגם המערבי אפשרי שם), שפע של אטרקציות לילדים והכל(כמעט) במחירים מזמינים.
2. Anti Aging
יש משהו באנשים בתאילנד שהם נראים צעירים מגילם. לא מקומטים. כבר ביום הראשון נדהמנו כשלמדנו שהמלך שלהם בן 67 למרות שבכרזות בכל מקום נראה כבן 40. גם בהמשך פגשנו אנשים ומאד היה קשה לנחש את גילם. משהו שנכון גם לעוד מדינות במזרח. אולי זה קשור לזה שמחייכים יותר, אולי לתזונה, לאורח החיים. בתאוריה שלי זה קשור ל peacefulness שלהם אבל על זה בהמשך..
3. האנשים. עפ הבודהיזם( הדת השולטת בתאילנד) הגברים בתאילנד נשלחים למנזר סביב גיל 20. לפי מה שהבנתי, שם יבלו מספר שבועות/חודשים/שנים ויחונכו ברוח הבודהיזם (התנזרות מאלכוהול, אוכל מתרומות, ללא בשר,המנעות מצבירת רכוש – שום דבר לא שייך לנזיר מלבד קערת האוכל וכו). אולי זאת רק ההתרשמות שלי אבל הגברים בתאילנד נראו לי עדינים ורגועים. אולי זה קשור לעניין המנזר ואולי לא אבל בראש זה הסתדר לי. אפרופו, "שרות" חובה נוסף לגברים בתאילנד הוא הצבא. חלקם כך הבנתי מצליחים להתחמק מזה ע"י מתן שוחד..
אחד הסיפורים היפים מהטיול על האנשים הטובים שם, הוא על התברברות שלנו עם נהג מונית בנסיון למצוא מסעדה מומלצת. לאחר שהגענו ל no-where עם גוגלמפס, עצרנו במסעדה אחרת לשאול. בחור תאילנדי, עובד המסעדה, הכיר את זאת שחיפשנו, עלה על האופנוע שלו והוביל אותנו למעוז חפצינו..
4. עלות המחייה. מדהים איך יש מקומות בעולם בהם ב 65 דולר ללילה תקבל מלון 5 כוכבים ל 5 אנשים כולל ארוחת בוקר מפנקת. כל זה אפשר למצוא באחד המקומות היפים בעולם לטעמי, בפאי שבצפון תאילנד. עם נוף מטמטם של שדות אורז ירוקים, עצי בננות וקוקוס, נהרות, פרפרים וציפורים למכביר. ושקט. נראה שאפשר פשוט לחיות שם כך לנצח.
5. המסג'ים 
. אפרופו עלות מחייה…במחירים מצחיקים של 250 באט( כ 25 שח) לשעה, באמת שזה פשע לא לקבל מסג' ברמה יומית. ומסתבר שאפשר להתחיל עם מסגים בגיל 10 וחצי..(טוב נו לפחות foot massage, היה נראה לנו שמוטב שיסתפקו בזה)
6. החיות. הרבה מדברים על מופעי החיות וההתעללות שהן עוברות בדרך. בזכות המודעות ניסינו להמנע מכל אלו, יפה לראות שגם הילדים מבינים ומבקשים לא להשתתף בכאלו. ( מלבד הקטן ששמע על קופים מתאגרפים וביקש לראות… אבל אחרי שהסברנו ירד מזה).
יש הרבה חוות טיפוליות היום של פילים שמציעות חוויה אלטרנטיבית, אקולוגית כמו שהם קוראים לזה. שם לא רוכבים על הפילים אלא רק מאכילים ושוטפים אותם, בכספי התיירים טוענים שעוזרים לקדם את מצבם של הפילים. מקווה שאכן כך. בסוף הטיול התגלגלנו גם לאיזה מופע ציפורים, לא יודעת מה הן עוברות לצרכי המופע אבל באמת מרגיש לא נוח להשתתף בשכזה. מבטיחים בעתיד להשתפר..
7. הטבע. באמת שמרגיש שרק טעמנו. הצפון טובל בירוק חזק וטרופי והאיים בצבעי החול הלבן, מי הטורקיז והצוקים הירוקים שמעל כמו בגלויות ממש. לראות ולא להאמין. ורק לקוות כל יום שהשמש תזרח כי באפור זה נראה ממש פחות טוב..
8. הספר. הפעם ליווה אותי החדש והמצוין של גרוסמן – "איתי החיים משחק הרבה". סיפור על 3 נשים, 3 דורות, והיחסים ביניהן על רקע המלחמה, מחנות עבודה, העליה לארץ וכו. כי אין כמו חופשה עם ספר טוב, כזה שלא רוצים שיגמר, ושאפילו אפשר להתחיל ולסיים בשבועיים.
9. הביחד. אנחנו מחסידי הטיולים בחו"ל במסגרת המשפחה הגרעינית. הגיבוש, הביחד והחוויות המשפחתיות הם priceless. אבל אין כמו להפגש על הדרך פה ושם עם חברים מהארץ.
הפעם פגשנו את משפחה מקסימה מהשכונה, איתם בילינו כמה ימים וצברנו חוויות בלתי נשכחות (ובמיוחד אחת שכוללת התהפכות עם קייקים, פציעות (קלות) בכי וצחוק). אוהבים אתכם מאד!
ואם כבר מדברים על "חוויות" ביחד, אז אין כמו לישון במיטה זוגית גדולה ומפנקת, על 20 סמ בפינה כשעל הראש שלך מונחים טוסיק/ פרצוף/ רגליים של הקטנצ'יק. ולהשלמת החוויה, אז זה גם מסתובב אחת לכמה דקות עם בעיטות לבטן, אגרופים לפנים וכו וכו..אבל נאלצת להודות שיש גם משהו ממכר בהבל הפה הקטן והחיבוק המתוק
וכמובן הריבים הקטנים: מי ישן איפה, מי יושב איפה באוטו, במסעדה, מי משתמש באיזה משקפת, מי ניצח בתחרות שחיה, מי רימה, מי ראשון בשרותים/ מקלחת וכו וכו.
וברצינות, לסיכום עניין הביחד, אחד ה values הגדולים של טיול שכזה, של 24 על 7 למשך 21 יום, הם הinsights החדשים על הילדים שלך. אפשר לראות איך גדלו, איך נהיו פתאום מורכבים… זאת גם הזדמנות קצת להשפיע יותר, לתת יותר ממך, בדוגמה אישית, בשיחות, ואולי פשוט להיות שם יותר בשבילם. היה לי כיף ומדהים לעבור את זה שוב וכבר מתחילה לפנטז על הפעם הבאה!
