בוקר טוב ישראל. מסכמת כמה תובנות קטנות מגיחה קצרה לסין ולהונג קונג:
1. כל עבודה מכבדת את בעליה אבל באמת שיש כמה הזויות בעולם הזה..הנה דוגמה: אישה שמסדרת את המזוודות על המסוע בשדה"ת כך שהידיות יפנו כלפי מעלה.
2.ואפרופו עובדים. קבלו את ה"עובד המצטיין" של השבוע: נהג מונית שמסמס בשתי ידיים בזמן נהיגה וגם מוצא זמן לנקות שיניים בחוט דנטלי ולירוק את שאריות המזון באוטו. העיקר שהוא לובש חולצה לבנה מכופתרת…
3. אבל אם נשים את נהגי המוניות בצד, ונסתכל על עובדי ה IT למשל. באמת תענוג. נעימים, חרוצים, לא ציניים, נותנים כבוד לקולגה. את המנהל כבר ממש מעריצים.
4. ואם כבר כבוד, ידוע שלהרבה סינים יש שם לועזי. כזה שלקולגות הלא סינים יהיה נוח לזכור ולהגות. מה שמעניין זה שלרוב זה לא שם שניתן להם בילדות ע"י הוריהם אלא דווקא מקבלים אותו בזמן הגן/ביה"ס ממורתם. רק נסו לדמיין את הילדים שלנו מקבלים שם מהמורה שלהם. כזה שמאמצים ולרוב הופך לשמם הראשי. כמה כבוד.
5. אה כן משהו קטן לגבי האנגלית. מתברר שרבים מהסינים (וגם מההודים )החדשים, קולגות לעבודה שלי, מדברים אנגלית עם הילדים שלהם בבית. ככה שילמדו את השפה. כמה פשוט ככה חכם לא?
6. ובעיניני שפה ותרבות. חשבתי שאני מסוגלת לאהוב את כל סוגי המוסיקה. מוסיקת מועדונים סינית רועשת במונית הוכיחה לי שממש לא.
7. ואם כבר מוסיקה. אין על לשמוע שירים ישראלים בחדר במלון בארץ זרה. או במטוס. או סתם כך עם אוזניות 
8. ואין על חברים שיכולים להתקשקש איתי בווטסאפ כשאני בנסיעה ארוכה באיזה חור מרוחק בעולם. אוהבתאתכם
9. ותובנה אחת לגבי איך להעביר את הזמן החופשי בנסיעות שכאלו. קניות בהונג קונג דומות לקניות בטוקיו, בניו יורק, במילאנו ובתל אביב. אפשר להסתובב ולהתרשם מהגודל, היוקרה והבלגן אבל בסוף תמיד אחזור עם אותה שקית גאפ/זארה/אחר. ממש עדיף לנצל את הזמן במקומות אחרים.
10. לסיום, הייתה לי חוויה קצת הזויה בטיסה. שילוב של כיס אויר, איזה אור אדום מאחד המסכים שהשתקף בחלון ואצלי בדמיון התפתח לכדור אש, הספיק להוריד לי את הלב לתחתונים ואיזה שנה מהחיים…שונאת מטוסים. שהחיינו וקיימנו והגיענו חזרה הביתה