היוש, חוזרת עכשיו מיפן, משבוע של חוויות קסומות ותובנות קטנות וחדשות מעולם רחוק רחוק:
1. האוכל ביפן. אטרקציה בפני עצמה.. גלידה אפורה מדהימה משומשום. מלפפון חמוץ על מקל. כדורי אורז רכים מלאים בממרח שעועית מתקתק ועוד כל מיני שאפילו לא זיהיתי או הבנתי…וכמובן סושי אגדי ובשר שפשוט למות ממנו.
2. הגנים. מנסה להסביר לעצמי מה כ"כ קסום ושליו בגנים ביפן. אולי זה הירוק האינסופי, פכפוך המים הקטן, השבילים המשורטטים, הגשרונים הקטנים, ציוץ הציפורים או אולי הקימונוס המציצים מדי פעם. כנראה יותר מהכל זה פשוט השקט שאופף אותך בטיול בגן. גם אם הרבה אנשים פוקדים אותו הם נבלעים בקלות בין השבילים הרבים ולך נשאר רק להסתובב לנשום את השקט והיופי ולהרגע.
ואם זה לא מספיק אז בדכ ימצא גם איזה בית עץ יפני שבו ניתן לשבת בשקט ולצפות לתוך הגן. נשבעת שיכולתי לשבת שם שבוע שלם.
ולא לשכוח לקנח בתה ירוק ומריר עם ממתק טיפוסי לסיום.
3 המקדשים. של השינטו או הבודהיזם. מעניינים ויפים מי יותר ומי פחות. בדרכ מצריכים טיפוס מכובד ובסופו מתגלה המקדש וממנו תצפית אל הנוף. האמת, שאחרי שניים שלושה יפים מיציתי.
4. אונסן! או בתרגום לעברית: מרחצאות. בדר"כ בערום מלא. חוויה מדהימה בפני עצמה. לא דומה לכזאת של העולם המערבי( לפחות ממה שאני מכירה). אסכם ואומר שלדעתי ממש אבל ממש אסור לוותר. ופרטים בפרטי.. 
😉
5. השווקים. חובה פשוט חובה. הצבעוניות. הסדר. האסטתיקה. האוכל והאנשים. החנויות והדוכנים. היפנים חזקים בברכות לכל מאורע: החל מדפי משי עם ברכות, אבנים קטנות לכל תפילה (אהבה, בריאות, כסף, הצלחה בבחינות כניסה, וכו)
6. חתולים ביפן. טוב זה ממש נושא לפוסט נפרד ומפורט. יש להם ממש פטיש לחיה הזאת. נחשבת למביאת מזל ולכן ניתן למצא הכל סביב חתולים: חולצות, בובות, תמונות וכו וכו. אפילו בתי קפה יש לחתולים בהם ניתן לבוא עם חתול שלך ולהעביר איתו ו/או עם חתולים נוספים זמן איכות במשחק ובאוכל.
7. הבגדים. שוב נושא גדול גדול. כ"כ יפה לראות בעיקר את המגוון העצום ואת ה diversity. אין התיישרות של כולם/ן לקו אחד כי אם סגנונות רבים ומרובים כשהכל אבל הכל הולך עם הכל. חצאיות ארוכות עם סניקרס או סנדל וחולצת בטן או ארוכה, משבצות עם פסים, פלטפורמות צבוניות או עקבים דקים. ומעל הכל קימונוס לגברים ונשים, עם נעלי עץ תואמות (שנראות לא נוחות בעליל). וכולם נראים מוקפדים ומצוחצחים. תענוג.
8. הרחובות. גם פה יש מנעד די מפתיע. ניתן לשוטט כשמסביב שקט מופתי באזורים מסוימים, אפילו בפארקים. לעומת רחובות אחרים בהם לא ניתן לברוח משאון מכונות המזל היפניות עד שכאילו אתה מרגיש שאתה שחקן ב"סופר מריו" או דומיו. כך גם ברכבת. שקט מופתי. אין לדבר בטלפונים אבל רק תצא לתחנה ושוב אתה במשחק.. מה שכן בולט בכל מקום זה הניקיון. אין פחים כמעט בשום מקום ועדיין הכל נקי ומצוחצח. פשוט כך. עכשיו שחושבת על זה, נראה לי שעדיין השארתי בכיסים כמה דברים שמקומם בפח..
9. פלאפונים. מכת מדינה. מצלמים נדמה אפילו יותר מאיתנו(אם אפשרי בכלל). סלפי'ס בכל מקום בכל מצב. ברכבת, במסעדה, בעגלה, בהמתנה בשדה, בחנות..באסה אמיתית.
10. אנשים. וילדים. חייבת להגיד שלא יצא לי לפתח שיחות עומק עם יפנים בטיול זה. נותני השירות היו בעיקר קורקטיים, רובם עדיין מתקשים קצת באנגלית. אבל מאד מאד נחמדים, מאד מנומסים, אף נהג מונית לא ינסה לרמות, בשום חנות לא תתווכח כי זה פשוט לא מכובד ולא נהוג. והילדים. טוב פה כבר ממש נמסתי… יפים שאין דברים כאלה ובלבוש מוקפד וקטן. דוגמנים כולם.
לסיכום, יפן מדהימה, כיפית ומיוחדת. לחוות את כל השונה וללמוד אותו ואז כשאתה רוצה להתרגש ולהתחבר למשהו אמיתי, שלנו, זה לקחת את הספר החדש והמצוין של יהודה פוליקר "הצל שלי ואני" ולקרוא מאיפה באנו ומי אנחנו. מומלץ בחום. גם יפן וגם פוליקר
טסט