"אני לא מאמינה שהוא חיטט לי בטלפון" אמרתי לגלי. "הוא זה שמסתיר דברים ורוקח מאחרי מזימות ובסוף אני זאת שבודקים אותה?" הרגשתי איך הדם עולה לי לראש, הרגל התנדנדנה בעצבים מתחת לשולחן ועוד שניה אני מתפוצצת.
"רניתוש, את חייבת להרגע" שמעתי את גלי אומרת לי. "אולי עשית משהו והוא חושד? או אולי סתם חיפש אצלך איזה איש קשר או איזה פרטים של משהו?"
"תגידי לי את שפויה? בשביל איש קשר נראה לך שאייל צריך לקום באמצע הלילה ולחטט לי בטלפון? מה קרה ללשלוח ווטסאפ ופשוט לבקש? לא, הוא פשוט ירד מהפסים." אין, ככל שאני חושבת על זה יותר, זה מחרפן אותי יותר.
"אוקי אז את פשוט חייבת להעמיד אותו במקום ולשאול אותו למה עשה את זה." גלי הזאת, יש לה לפעמים עצות טובות כאלו, שצריך עבורן המון אומץ. והיא נותנת אותן גם בקלות. במיוחד כשלא מדובר בחיים שלה.
מלצר ילדון מעז להתקרב אלינו פתאום, שואל אם נרצה עוד משהו לפני שסוגרים את המטבח. "כבר חיסלנו נקניקיות על פירה, סלט סלק עם גבינות, קבבונים ומנת שרימפס טובעים בחמאה וגם איזה קילו לחם עם שמן זית. אז כן נראה לנו שזה יספיק להערב." אנחנו שולחות אותו מעלינו עם חיוך קורץ. "אבל תביא עוד 2 בירות בבקשה" כי בכל זאת יש לנו עוד ערב ארוך…
"תגידי, מה עם הבלש ההוא שפגשת?" גלי ממשיכה.
"הוא עדכן אותי היום שהם עוקבים אחרי אייל. בינתיים חוץ מלשרוץ במשרד ובחדר כושר הבן אדם לא עשה שום דבר מחשיד. כאילו שבשביל זה הייתי צריכה בלש… בכל מקרה גם אמר שהם מנסים לבדוק את עורך הדין אבל זה יותר מסובך ושאתן לו עוד קצת זמן".
"אוקי, אז בואי נמתין עוד קצת ונראה מה מתפתח. אני בטוחה שיש לזה הסבר הגיוני". גלי מסכמת.
שתקתי. נתתי לדברים לחלחל. לפנות אליו בשאלה או פשוט להמתין. אלו בעצם האפשרויות שלי כרגע. בהיתי בשולחן שממול. איזה זוג שנראה בדייט ראשון מנסה להבין את המלצר שלהם. המלצר עם מסכה מתקשה להרים את הקול מעל המוסיקה של המקום. “Here comes the rain again” שרה אנני לנוקס. ואני חושבת באמת לא הייתי מתנגדת עכשיו לקצת גשם עלי בכל החום הזה. המלצר שלהם מהסס להוריד את המסכה או להתקרב אליהם כדי שישמעו. בסוף כותב להם משהו על פתק. איזה עולם הזוי.
"טוב," אני אומרת לגלי. "כבר מאוחר. מחר חייבת לקום לריצה עוד לפני הילדים. בואי נתקפל." אנחנו נפרדות בחיבוק חזק. זין על הקורונה הזאת. גם לי יש את הגבולות שלי.
בלילה נכנסת בשקט כדי לא להעיר את אייל אבל הוא לגמרי ער. הוא עם הלפטופ במיטה. מעיף אלי מבט חצי מחייך חצי עייף. " איך היה עם גלי?" הוא שואל.
"כיף" אני אומרת. ויודעת שאני נשמעת כמו הילדים שלנו כשלא ממש בא להם לשתף. הוא מבין את המסר וחוזר ללפטופ. יופי, אני חושבת לעצמי, נכנסת לחדר האמבטיה להתארגן לשינה, תמשיכי להדחיק, לבלוע בבטן עד שתתפוצצי.
אחרי 10 דקות אני יוצאת מהאמבטיה. האור כבר כבוי. אני נכנסת למיטה ועוצמת עיניים. אני שומעת את השקט אבל ברור לי שהוא לא ישן. הוא מסתובב אלי אבל אני לא זזה. עוברות אולי עוד 20 שניות ונדמה לי שמתחיל גשם. אני נרדמת לתוך הבירה ומחייכת למרטין לותר קינג..לא רק לזקנים יקירי, גם לצעירים בירה חזקה היא כמו חלב חם.
מדהים! מתה פה לשמוע מתי ומה יהיה המשך…..