אז מודה שזה נשמע קצת הזוי, במיוחד בימים אלו, שכלום כבר לא נראה רלוונטי לעולם ולשיטות שהכרנו, אבל עם השנים נדהמתי לגלות כמה דומים העקרונות שלי לניהול החיים לעקרונות שלפיהם אני מנהלת מוצרים. והפוך.
אז קבלו בבקשה (בחינם!) 22 שנים של נסיון בהייטק (כ 12 שנה בניהול מוצר), פלוס 44 שנים של נסיון בחיים (כ 4 שנים של נסיון לנהל אותם ולא רק להשאב לתוכם) 😜
מקווה שאתרום, ולו בפיטשר קטן שיכנס לחייכם:
אה כן, תקציר מנהלים עבור אלו שאין להם זמן/כוח לקרוא הכל… (נדהמתי לגלות שיש כאלו אנשים ..:😅):
תהיי בן אדם, תתכנני, תבצעי, תשתפי, תשקפי לעצמך, תחלמי, תעזי, תתפקסי, תתבדרי, תכווני גבוה אבל גם תסלחי לעצמך, תהיי קצרה וברורה😊
ולגרסה הארוכה (אך המעמיקה והאיכותית ) :
1. תכנון ואסטרטגיה – אחד הדברים שבתור מנהל מוצר את תמיד עושה הוא תכנון. פעם בשנה, פעם ברבעון, ואפילו פעם בשבועיים את מציבה מטרות, מתעדפת, שמה אבנים גדולות ואח"כ מוסיפה אבנים קטנות, מסמנת "וי" על מה שעשית (כועסת על מה שלא עשית) ומתכננת מחדש. מסתכלת ב reflection על מה עבד טוב ומה לא עבד טוב ומחליטה איפה כדאי לתקן ואולי אפילו איך לתקן.
ומה בחיים? גם פה תכנון יכול לעזור. להגדיר ציפיות, יעדים, לוחות זמנים, לא כדי להלחיץ, אלא כדי שיהיה ברור לאן הולכים ולמה. אני פעם בשנה מגדירה 10 יעדים/חלומות לשנה הקרובה ומדי פעם מסתכלת על הרשימה ובודקת כמה אני מכוונת. אפשר כמובן לעדכן את הרשימה כל הזמן, ממש כמו ב roadmap של מוצר, יש כוכבית קטנה שאומרת התוכנית היא רק תוכנית והיא subject to changes… מכסה אותי מול הלקוחות, מכסה אותי מול עצמי 😊
2. פוקוס –כשאנשי ה Biz dev באים בבקשות על בקשות של עוד פיטשרים להכניס למוצר, אני מוצאת את עצמי מנסה להסביר ולתרץ כמה אנחנו עסוקים, מאחרים ללקוחות אחרים ומתבדרים לכיוונים שונים. "תפסת מרובה לא תפסת". Less is More. אתם יודעים. ניסינו את כל אמרות השפר (הנכונות!). תכלס – זה לא ממש עבד, הדרישות ממשיכות לזרום ללא הפסקה והחוכמה לדעת להגיד גם לא.
ומה בחיים? דווקא פה קשה לי להגיד לא, רוצה הכל ועכשיו. אפס בדחיית סיפוקים. בוא נגיד שלא בטוח שהייתי עוברת את מבחן המרשמלו.. אז עם השנים מנסה להזכיר לעצמי שקשה לעשות הכל: עבודה, משפחה, חברים, לימודים, חוגים, והכל בעצימות גבוהה. אז מה כן? תיעדוף. כל הזמן לחשוב מה יותר חסר לי או בא לי בנקודת הזמן הנוכחית. או אם תרצו פוקוס לזמנים קצובים. לי זה עובד לא רע. למשל, 3 חודשים של בוסט בכתיבה/בגיטרה/בקורס מסוים וכו וכו. בזמן הבוסט לא זונחים את שאר החלומות אלא שומרים אותם על "אש קטנה".. זה קצת כמו לקוח צועק.. עושים עבודה מאומצת לתקופה מסוימת עד שנרגע וחוזרים להזניח אותו עד האסקלציה הבאה..
3. מיצוב ו PR – או "פאבליק ריליישן". שום מוצר לא שווה אם לא עשית לו Positioning במרקט כמו שצריך. הוא לא יהיה שווה אם לא תיעדת אותו ואם לא עשית לו PR כמו שצריך. אף אחד לא יכיר אותו או ידע עליו אם לא סיפרת עליו בכל ערוץ, מצגת, בלוג, whatever, ואחרי שסיפרת, תדאגי גם לחצרץ עליו כדי שאלו שלא שמעו עד אז ישמעו בטוח.
ומה בחיים? "Perception is everything" , אבל מה לגבי PR ? שאלה טובה. מצד אחד PR בחיים יכול להתפס כשחצנות, יש יותר סיכון בלקבל ביקורת, והכוונה לביקורת לא בהכרח חיובית… ברוב המקרים, כל אלו יגיעו מאנשים קטנים, צרי עין ולא מעניינים.
מצד שני, כשאנחנו חושפים את עצמינו יותר, אנחנו מתגלים ליותר אנשים. יש הרבה עניין סביבינו, הרבה פידבק שממנו אנחנו גדלים וצומחים, ויש גם הזדמנויות חדשות ולא צפויות שיכולות לקרות. כל אילו יגיעו בדר"כ מאנשים חיוביים. בקיצור הרבה סיכוי לדברים מעניינים מאנשים טובים לעומת סיכון של ביקורת מאנשים קטנים. תעשו אתם את החשבון מה יותר שווה.
4. לימוד ומתחרים – תמיד כשהעלינו עשן מחדרי הישיבות במשרד בארץ, היה נכנס איזה מנהל גדול ומזכיר לנו את אסטרטגיית ה Leave the building. כלומר, צאו קצת החוצה, לשדה, כמו שאומרים אצלינו, ותראו מה קורה בשטח, איך לקוח עובד, מה הוא אומר על המוצר, מה עושים המתחרים וכו'. ידוע שמכל נסיעת עבודה ללקוח אפשר ללמוד הרבה יותר מעוד עשרות ישיבות עם שכמוך במשרד.
ומה בחיים? גם פה "צא ולמד" תופס. לימוד של נושאים שקרובים אלי או מעניינים אותי לא רק שגורמים הנאה והרחבת אופקים אבל בדר"כ גם חושפים אותנו לעולמות אחרים ולאנשים אחרים. כל דלת היא פתח לעולם חדש, גדול ומרגש. וגם.. כן תסתכלי על העובדות והמספרים אבל בזהירות. גם בחיים וגם בשטח לא תמיד כדאי להאמין למה שמראים לנו.
5. פידבק – לשתף אנשים שמחוץ לבועה שלך. תלמדי לקבל זווית ראייה של אנשים אחרים, מגוונים. קטנים וגדולים, מנוסים יותר או מנוסים פחות. תעבדי בצוות ולא לבד ושתפי את שאר ה stakeholders של המוצר ב brainstorming ובקבלת החלטות. בני קהילה של משתמשים ועבדי איתם.
ובחיים? אותו הדבר בדיוק. זהי את האנשים המשמעותיים בחייך ושתפי אותם במחשבות, בדילמות, בהחלטות. תשקיעי בקהילה ותהיי חלק ממנה.
6. חדשנות – חשוב להעז ולנסות לעשות דברים אחרים, שלא בהכרח מיושרים עם כווון המוצר. פתרונות חדשים שנראים לנו מעניינים, תעשיות חדשות, פיטשרים עם wow factor וכו כו. אפשר וכדאי לנסות דברים גם בלי שיש לנו ודאות גדולה לגבי הצלחתם. כאלו ש"בא לנו", כאלו שיש לנו אינטואיציה שיכולים להצליח.
ומה בחיים? קללל. “do what you love” “love what you do”, כל מה שבא עם passion יש לו סיכוי עצבני להצליח. נשקיע בו יותר, נתאמץ ויש סיכוי טוב שהתוצאות יבואו גם.
אז כדאי ואפשר להמציא את עצמינו מחדש כל הזמן, להעז, לחלום ולנסות. ותעשי את זה עכשיו. כי כמו במוצר גם בחיים אח"כ לא יהיה יותר זמן. וגם במוצר וגם בחיים רק נהיים יותר כבדים ומיושנים.
7. מיקסום משאבים. יש לנו זמן מוגבל ומספר אנשים נתון. עבודה לעומת זאת, יש אינסופית. יש מושג חמוד בתעשיה שנקרא double dipping שידוע לכל מנהל מנוסה. זהו סוג של תקצוב פרויקטים בשטח אפור כזה ולא נכביר פה במילים.. במקום זאת אתן דוגמאות איך זה יכול לתפוס גם בחיים יפה:
רוצה לצאת לרוץ ואין זמן כי צריך להיות עם הילד? קחי אותו לריצה /רכיבה בפארק. דאבל דיפינג או במקרה הזה win win קלאסי, ניצול זמן יעיל וכולם נהנים ( בהנחה שלא גררת ילד בן 4 לרכיבה של 6 קמ אבל זה כבר סיפור אחר…)😅
8. תכווני גבוה אבל תלמדי לעגל פינות – כן, תשאפי למוצר מצוין, מבריק ומלוטש, best in class בכל רמח אבריו. אבל.. כשצריך לחתוך כי אי אפשר הכל ובזמן, תלמדי להתפשר, לחתוך קונטנט ולעגל פינות. עם קצת סבלנות עוד ספירנט או שניים נתקדם עוד.
ומה בחיים? תהיי בן אדם, תחלמי חלומות. תכווני גבוה, אל תתייאשי גם כשקשה אבל… תלמדי להתפשר, לסלוח לעצמך על הכשלונות ועל שלא תמיד הכל מבריק ומלוטש בחיים שלך.
9. תהיי קצרה וברורה
תדאגי שהמסר קצר, ברור, נשאר אחרי שאת עוזבת את הבמה. תזכרי להכניס לכל מצגת take aways, call to action וכו . זה אפקטיבי, מתבקש וגם פחות מתיש.
ומה בחיים? קצר וברור? עוד עובדת על זה… 😁
אז לסיכום, אם חושבים על זה, מוצר הוא די אנושי. יש שיטת ניתוח למוצר שנקראת strengths/ weaknesses/ opportunities/ threats) SWOT ) ומדברת על זה שלמוצר יש חוזקות וחולשות ולעיתים יש גם איומים מסביב והזדמנויות שצריך לשים לב אליהם. מוצאת שזה מדויק מאד גם לגבינו..